המרכז האקדמי כרמל בע"מ 513747394 נ' נג'אר ואח'

החלטה

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (השופטת נסרין עדוי) מיום 17.2.11, לפיו חייב את המבקשת להשיב לתובע 6,000 ₪. המשיבים התנגדו לבקשה.

לאחר קבלת תשובת המשיבים, הצעתי לצדדים הצעת פשרה, אשר נדחתה על ידי אחד הצדדים. לפיכך, אין מנוס אלא ליתן החלטה בבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי למסקנה שיש ליתן למבקש רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, לדחות את התביעה ולחייב את המשיבים בהוצאות, אף במקרה זה שבו מדובר בבית משפט לתביעות קטנות שבית המשפט לערעורים אינו מרבה להתערב בפסיקתו, עקב המסגרת המיוחדת שנועדה לו, מן הטעמים שיפורטו להלן.

המשיבה נרשמה ללימודי משפטים אצל המבקשת, והמשיב הוא שמימן את לימודיה. ביום 3.5.10, פנתה המשיבה למבקשת בכתב והודיעה על הפסקת לימודיה. אותה עת לא שילמה עדיין את מלוא שכר הלימוד, וטענה שהיא זכאית לשלם רק חלק משכר הלימוד. המבקשת דחתה את טענותיה ועמדה על תשלום מלוא שכר הלימוד. בהתאם לכך, המשיב שילם עבור המשיבה את מלוא שכר הלימוד. אותה עת, בדק המשיב אפשרות קבלה ללימודי משפטים, ובטרם יקבל החלטה סופית, ביקש לדעת אם יתחשבו בשכר הלימוד ששילם עבור בתו שהפסיקה את לימודיה, על חשבון שכר הלימוד שהוא עצמו חייב. בסופו של דבר הבקשה נדחתה על ידי המבקשת, ומכאן התביעה.

בית המשפט קמא קבע, שאין יריבות בין המשיב למבקשת בכל הקשור למסגרת החוזית שבין המשיבה למבקשת. עוד קבע שהמשיבה אינה זכאית להחזר שכר הלימוד או חלק ממנו, והיה עליה לשלם את מלוא שכר הלימוד, עקב המועד שבו הודיעה על הפסקת לימודיה בכתב, ולפי תקנון שכר הלימוד, שאינו כולל בענין זה תנאי מקפח בחוזה אחיד. מכאן נובע שהתובע המשיב לא היה זכאי להחזר חלק כלשהוא משכר הלימוד.

למרות זאת, קיבל בית המשפט את התביעה חלקית, והורה לשלם למשיב 6,000 ₪. אני מקבל את טענת המבקשת, שבכך חרג מהנתבע על ידי המשיבים, אשר תבעו התחשבות בשכר הלימוד ששולם עבור המשיבה, לצורך מימון לימודיו של המשיב. על פי העובדות, המשיבים לא ציפו לקבל סכום כלשהוא חזרה, ולא היו זכאים לסכום כלשהוא. כל שביקש המשיב היה שחלק משכר הלימוד עבור בתו יחושב כחלק משכר הלימוד שלו. כלומר, אילו היה בית המשפט מקבל את כל טענות המשיבים, לא היתה התוצאה השבה של סכום כלשהוא, אלא קבלת הנחה בלימודי המשיב.

בית המשפט קבע, שהמשיב נרשם ללימודים מתוך ציפיה שיקבל את ההנחה האמורה, והבסיס לחיוב המבקשת בהשבת סכום כלשהוא הוא שהיה על המבקשת להבהיר למשיב, לפני שנרשם אצל המבקשת, שבקשתו להנחה תידחה. בכך שגה בית המשפט הן שגיאה עובדתית והן שגיאה משפטית.

עובדתית, לא הוכח במידה מספקת שהמשיב נרשם ללימודים אצל המבקשת, אל מול טענת המבקשת שהמשיב כלל לא נרשם ללימודים. המשיב כלל לא טען כך בתביעתו, ולא צירף כל מסמך המוכיח שנרשם ללימודים. הראיה היחידה לכך שהמשיב נרשם ללימודים, היא דבריו בעמ' 3 לפרוטוקול, שנרשם ללימודים. לא ניתנו שום פרטים מתי נרשם. הוגשו שני מסמכים בלבד בהקשר זה. האחד, מכתב מיום 30.8.10 בו מבקש המשיב את ההנחה בשכר הלימוד, ואומר שאם התשובה חיובית, ישמח לפנות למשרד הרישום. השני, מכתב המבקשת מיום 20.9.10 הדוחה את הבקשה. ביום 3.10.10 הוגשה התביעה.

אם המשיב נרשם לפני 30.8.10, הרי שהנימוק שלפיו היה על המבקשת להבהיר את הדחיה לפני הרישום אינו עומד במבחן, שכן לפני הרישום לא היתה כלל פניה למבקשת לשקול הנחה.

אם המשיב נרשם בין 30.8.10 ל- 20.9.10, הרי אין להלין על המבקשת שלא הבהירה למשיב שהיא דוחה את בקשתו, שהרי המשיב עצמו אמר בפנייתו שאם התשובה תהיה חיובית יפנה למשרד הרישום. לא היה עליה לצפות שהמשיב יפעל בניגוד לדבריו אליה בכתב, ויפנה לרישום לפני קבלת התשובה.

אם המשיב נרשם לאחר 20.9.10, הרי נרשם בשעה שכבר ידע את התשובה השלילית, ושוב אין להלין על המבקשת.

אציין, כי בניגוד לטופס ההרשמה של המשיבה שצורף לתביעה, לא צורף טופס הרשמה של המשיב, ומכאן שאין ביד טופס כזה, והוא לא נרשם. כנראה שכוונתו של המשיב בדבריו, היא שהוא בדק אפשרות הרשמה, כפי שפירט במכתב מיום 30.8.10, ולא שנרשם.

כפי שקבע בית המשפט קמא, לגבי המשיבה, אילו היה המשיב נרשם, היה תקנון שכר הלימוד מחייב אותו והיה עליו לשלם שכר לימוד, לפי מדרגות הקבועות בתקנון. בכל מקרה, אין שום בסיס משפטי לחיוב השבה. אין חיוב חוזי להשבה, ושום חיוב חוזה לא בוטל באופן המקנה זכות להשבה. ציפיה של המשיב, האומר במפורש שהוא מבקש התחשבות בשכר הלימוד שלו, וימשיך ברישום רק אם יקבל תשובה חיובית, אינה מקנה לו זכות להשבה, ואם התכוונה השופטת המלומדת לפיצויים, היא לא מקנה לו גם זכות לפיצויים.

על פי כל האמור, מאחר שפסק הדין שגוי, הן עובדתית והן משפטית, באופן המחייב ביטולו, אני מקבל את הבקשה, נותן למבקשת רשות ערעור, דן בבקשה כבערעור, מקבל את הערעור, מבטל את פסק הדין שניתן נגד המבקשת, דוחה את התביעה ומחייב את המשיב לשלם למבקשת הוצאות משפט בסך 5,800 ₪.

העירבון שהופקד יוחזר למבקשת.

ניתנה היום, א' אייר תשע"א, 05 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: